בני הזוג קיבלו את הפנטהאוז לידיהם במאי 98'. מכתב התביעה, שהגישו לבית משפט השלום בחיפה באמצעות עו"ד משה יונאי ממשרד רולוף יונאי וקיזל החיפאי, עולה כי מיד כשנכנסו לדירה הם הבחינו בליקויים ופגמים רבים. הליקוי הבולט ביותר בה היה חדירת מים אל קירות הדירה. בני הזוג פנו לחברה הבונה בבקשה לתקן את הפגמים והנזקים, אך העובדים שנשלחו לכך מהחברה לא הצליחו לתקן את הפגמים.

בכתב התביעה נכתב כי אבי סלע, הבעלים של החברה, הודיע לבני הזוג כי "במשך כל החיים אני אחראי לליקויים, מתי שתקראו לי אני אבוא ואתקן. אני מחויב לכם לכל החיים". אך משלא הצליח לתקן את התיקונים אמר, לפי כתב התביעה, כי הוא מרים ידיים וכי "אין מה לעשות".

בכתב התביעה נכתב עוד כי "מאחר שפניותיהם של התובעים לתקן את הליקויים לא הביאו לשינוי המיוחל, פנו בני הזוג למומחה שיבדוק את הדירה ויאמוד את הנזקים". המומחה קבע כי בני הזוג יהיו חייבים להשקיע 75,235 שקל כדי לתקן את הדירה.

העניין לא הסתיים בכך. המומחה היה מופתע לשמוע מבני הזוג כי גודל הדירה הוא 150 מ"ר, והמליץ להם להזמין מומחים שיבדקו בדיוק את גודלה. מהמדידה שערכו המומחים עלה כי גודל הדירה אינו 150 מ"ר אלא 82.34 מ"ר בלבד. בני הזוג המבולבלים לא ידעו מה לעשות ולא הבינו כיצד הדבר קרה להם. "בני הזוג לא מבינים גדולים בנושא דירות וגם לא הביאו עמם מטר רץ בבואם לראות את הדירה", מספר יונאי, "הם לא ידעו להבחין בין 150 מ"ר לבין המספר הנמוך כל כך בפועל".

אך גם זה לא הכל. בחוזה שנחתם בין בני הזוג זינגר לבין החברה, התחייבה האחרונה על גובה תקרה של 2.7 מטרים; בפועל גובה התקרה נמוך מ-2.5 מטרים. בנוסף, התחייבה החברה בפרסום הפרויקט, כי הבניין יהיה במרחק הליכה ממרכז חורב בעיר. משפט זה נכון רק אם ב"הליכה" כוונת המשורר היא לצעידה ארוכהומייגעת.

בני הזוג המבולבלים הזמינו שמאי להערכת מצב הדירה ושוויה הנוכחי. השמאי מצא כי שווי הדירה הוא כ-111,667 דולר. בני הזוג חשו מרומים והחליטו לתבוע את החברה ואת בעליה, אברהם (אבי) סלע בגין מרמה והטעיה, ודורשים מבית משפט השלום לבטל את החוזה, לקבל את כספם חזרה ולקבל פיצוי בגין ערך הדירה החסר כתוצאה מכל מה שתואר.

בסך הכל דורשים בני הזוג מהחברה 759,675 שקל. עדיין לא הוגש כתב הגנה. (1478/05).