וראשית לממצאים שעל פני השטח: "אין שום מקום אחר בישראל שבו אתה יכול לקנות דירת 4 חדרים מקבלן עם שוער וחדר כושר ב-120 אלף דולר, ודירות דופלקס מקבלן ב-115 אלף דולר", אומר המתווך יהודה אמיר מסוכנות ברק נכסים. אין גם כמעט שום מקום אחר בישראל שבו משרדי המכירות של הקבלנים נותרים ריקים, חרף ההצעות המפתות.

מחירי הדירות ירדו ב-35%-20% ואף יותר. דירות יד שנייה בשיכון ט' - במרכז העיר - שנמכרו בעבר ב-130 אלף דולר, נמכרות כיום ב-90 אלף בלבד; דירה בשדרות יעלים בשיכון ה' - אף הוא במרכז העיר - שעלתה בעבר 110 אלף דולר, מגיעה למחיר של 85 אלף דולר בלבד; דירות יד שנייה בשכונה החדשה נוה זאב, שמכר הקבלן ב-120 אלף דולר, הגיעו למחיר של 95 אלף דולר ואף פחות.

ההסבר שהמיתון מכה בבאר שבע הוא כסות לכשל כלל מערכתי ולאופטימיות חסרת בסיס שאחזה בכל. מסוף שנות ה-90 ועד מארס 2004 הציף המינהל את באר שבע בקרקעות לאלפי יחידות דיור בשכונות החדשות נוה זאב ורמות, הנמצאות בצפון מזרח העיר. הקבלנים התנפלו על המכרזים משום שעלויות הקרקע הגיעו לרמות מגוחכות של עשרת אלפים דולר ליחידת דיור ופחות.

כיום מובן שרמות מחירי הקרקע המגוחכות הן תולדה של תופעה לא מגוחכת כלל - אין ביקוש לדירות בעיר. התוצאה היא שראש העירייה יעקב טרנר מעריך שבעיר יש 2,600 דירות חדשות שממתינות לקונים שיגאלו אותן משיממונן.אנשי נדל"ן בעיר מעריכים שעוד 3,000 דירות יד שנייה מחכות לבעליהן החדשים.

ההמשך עצוב עוד יותר. הקבלנים לא רק שלא פעלו במחשבה תחילה, אלא שחלקם התברו כבעלי יכולת מוגבלת בניהול פרויקטים כאלו, במיוחד בזמנים קשים. בימים אלה מתנהלים כמה הליכי פירוק וכינוס נגד קבלנים באר שבעיים כאלה, וכמה מקרים אף נחקרים במשטרה.

המיתון, כאמור, הוא המסגרת לקריסת הנדל"ן בבאר שבע, ואולם הוא רק חשף את הבעיות השורשיות של המערך הכלכלי השביר שלה, שאינו מתאים ליומרות להיות "בירת הנגב" ו"מטרופולין הדרום": "למעט בית החולים והאוניברסיטה אין כאן כלום, ואלמלא הם, באר שבע לא היתה שונה מהותית מדימונה", אומר אמיר. "לא ייתכן שעיר בקנה מידה כזה תתבסס רק על שני עוגנים תעסוקתיים. כשזה המצב, אין לאף אחד שלא נתקע כאן בשליחות העבודה, או שגר כאן מימים ימימה, מה לחפש פה והוא עוזב".

התוצאה: מפעלי היי-טק לא מוקמים בעיר, ולאוניברסיטת בן גוריון אין כמעט השפעה על כלכלתה של באר שבע, למרות האוכלוסייה האקדמאית הצעירה. העיר שהיתה עד לסוף שנות התשעים הרביעית בגודלה בארץ (כיום 183 אלף תושבים), איבדה את מעמדה לערי החוף ראשון לציון (214 אלף תושבים) ואשדוד (192 אלף).

ומהו האקמול הלאומי למקום שנתון במשבר כלכלי? התשובה - "מענקים". בתחילת העשור יזמה הממשלה את חוק הנגב, ובמחצית השנייה של 2001 ובמשך שנתיים לאחר מכן נערכו מבצעי שרנסקי ואיתם, שקרויים על שם שרי השיכון שיזמו אותם. זכאי משרד השיכון בבאר שבע קיבלו בעת רכישת דירה סכום של כ-50 אלף שקל, שהעלה את רכישת הדירות בדרום כולו לרמות של 4,000-3,000 דירות בשנה. בבאר שבע - וגם בפריפריות אחרות - שיערו רבים שהמבצעים יימשכו לאורך שנים, ואולם הם טעו.

עם סיום המבצעים הופסקו רכישות הדירות באופן מיידי, ובינואר-אוגוסט 2004 רכשו זכאים בכל הדרום 1,200 דירות בלבד. אלפי הדירות הפנויות משוועות למבצע מענקים חדש.

הבעיה היא שבמקום לדבר על פתרונות יסודיים לבעיות הכלכליות האזוריות, מעדיפים לדון על מענקים. טרנר - שהופיע לפני כשבועיים בסימפוזיון שאירגנה השרה היוצאת של משרד הבינוי והשיכון, ציפי לבני - אמר כי זה הפתרון היחיד. בד בבד אישר ראש עיריית בירת הנגב הקמת 1,600 דירות חדשות בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כאילו שאין מספיק דירות ריקות עכשיו