היתרון הראשון בהקדמת התכנון להפקעה הוא מתן הזדמנות לבעל המקרקעין שיש כוונה להפקיעם לטעון כנגד שינוי הייעוד של מקרקעיו לצורכי ציבור למטרת הפקעה עתידית.

גם כיום עומדת לבעל המקרקעין זכות טיעון כנגד ההפקעה. זכות זו אינה מעוגנת בפקודת הקרקעות, אלא בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה (הנחיה מס' 60.124, שהוצאה בעקבות בג"ץ 307/82). בתזכיר הצעת החוק הוצע לעגן נוהל זה בתיקון לפקודה. ואולם נוהל זה של שימוע מאוחר - לאחר שכבר התקבלה ההחלטה - הוא בעייתי.

בשימוע מאוחר קיים קושי כפול: ראשית, קשה יותר לשנות את דעת הרשות המוסמכת לאחר שהתגבשה מאשר לפני שהתגבשה. שנית, קשה להניע את הרשות המוסמכת שתבטל החלטה שקיבלה, במיוחד אם ניתן לה פומבי, מה שכרוך, כביכול, בהודאה בטעות מצדה.

נמצא כי מי שזכאי לשימוע מוקדם, והוא נאלץ להסתפק בשימוע מאוחר, מתקפח בזכותו. ולא זו בלבד. מי שזכאי לשימוע, והשימוע נדחה עד לאחר שהתקבלה החלטת הרשות, עשוי להיגרם לו נזק, שיישאר בעינו גם אם ההחלטה תשונה לאחר זמן בעקבות שימוע מאוחר.

על כל אלה יש להוסיף כי שימוע מאוחר פוגם במראית פני הצדק (בג"ץ 2911/94; בג"ץ 3638/99). הקדמת התכנון להפקעה יאפשר איפוא לבעל המקרקעין שימוע מוקדם, בדרך של מימוש הזכות המוקנית לו בחוק התכנון והבנייה, להעלות בפני רשויות התכנון את התנגדותו לתוכנית בשלבי הפקדתה.

היתרון השני בהקדמת התכנון להפקעה הוא מניעת מצב של הפקעה שלא תמומש עקב אי-אישור התוכנית. כאשר ההפקעה קודמת להתאמת התכנון למטרת ההפקעה, קיים תמיד חשש שרשויות התכנון לא יראו עין בעין עם הרשות המפקיעה את התכנון המוצע - ולא יאשרו את התוכנית. במצב דברים זה, לאחר שכבר בוצעה ההפקעה, הבעלים הוצא ממקרקעיו והרשות המפקיעה תפסה את ההחזקה בהם ושילמה לו פיצויים, קשה להחזיר את הגלגל לאחור. עדיף, איפוא, שהתכנון המוצע יקבל גושפנקה חוקית בטרם יינקטו הליכי ההפקעה.

היתרון השלישי בהקדמת התכנון להפקעה הינו בהקדמת שלב תשלום הפיצויים לבעלים. המצב כיום, על פי פקודת הקרקעות הוא, שאין כל קשר בין זכותה של הרשות המפקיעה לתפוס את ההחזקה במקרקעין המופקעים לבין חובתה לשלם לבעל המקרקעין פיצויי הפקעה. גם את סכום הפיצויים שאינו שנוי במחלוקת אין חובה על הרשות לשלם לבעלים בזמן פינוי המקרקעין, אלא רק כעבור 90 יום ממועד זה (סעיף 9א לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור).

אין בחוק כל סנקציה כנגד הרשות המפקיעה על איחור בתשלום סכום זה והסעד היחיד העומד לרשותו של הבעלים הוא תביעה נזיקית בעילה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין. תוצאה זו של העדר קשר וזיקה בין מסירת ההחזקה לבין תשלום הפיצויים גורמת עוול במקרים רבים, הואיל ובעל המקרקעין נאלץ להיזקק למימון ביניים, העשוי להימשך שנים, לצורך מציאת דיור חלוף לביתו או לעסקו - עד תום המשפט לקביעת פיצויי ההפקעה.

הקדמת התכנון להפקעה עשויה לפתור בעיה זו. כאשר ייעודם של מקרקעין בבעלות פרטית משתנה בתב"ע לצורכי ציבור למטרת הפקעה עתידית, קמה לבעל הזכויות זכות לקבל פיצויים חלקיים הנגזרים משווי המקרקעין עקב הפגיעה התכנונית, על יסוד סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. הזכות לפיצויים קמה עוד לפני שנקטה הרשות הליכי הפקעה.

במצב דברים זה עשוי בעל המקרקעין לקבל פיצוי חלקי בעודו מחזיק במקרקעין. באופן זה הוא יכול לעשות שימוש בכספי הפיצוי החלקי שיקבל לצורך מציאת דיור חלוף לביתו או לעסקו, בטרם ימסור לידי הרשות המפקיעה את ההחזקה במקרקעין.