93% מהקרקעות בישראל מנוהלות על ידי המינהל. כל מי שרוכש דירה הממוקמת על אדמת מינהל נאלץ לשלם דמי חכירה שנתיים למינהל, (או להוון את הדמים). אם הוא רוצה למכור את הדירה או להרחיבה, הוא נאלץ לעבור שבעת מדורי גיהנום במינהלמקרקעי ישראל, להישחק בגלגלי הבירוקרטיה ולהפעיל "מאכרים" שיודעים איך "לשכנע" את הפקידים ירום הודם. ובסוף, כמובן, לשלם הרבה מדי עבור הזכות הבסיסית למגורים.

המינהל גם שולט על היצע הקרקע. הוא מחליט כמה קרקע תוצע למכירה וכמה קרקע חקלאית תופשר. הוא אמנם שולח שמאים ועושה מכרזים, אך בעצם הוא קובע את מחיר הקרקע, בעזרת שליטתו בהיצע.

המינהל הוא גוף אנכרוניסטי שמאמין בתכנון מרכזי. עקב שליטתו בקרקע הוא גורם לפעילות נמוכה בענף וליוקר הדירות. הוא גם גורם מרכזי למיתון בענף השיפוצים - עקב הצורך באישורים היקרים.

בימים האחרונים לחייו (גדיש נפטר ביום שבת האחרון), המשיך גדיש להיפגש ולעבוד על הרפורמה, בעזרת כח רצון עלאי ושאיפה ל"סגור קצוות". המלצות הרוב בוועדה (שעדיין לא פורסמו) אומרות שמי שהוא הבעלים של דירה בבנייה רוויה, או של בית צמוד קרקע (עד חצי דונם), יוכל להוון 99% מדמי החכירה שלו ולקבל לידיו את הקרקע לתקופה של 196 שנה.

מאותו יום האזרח יהיה (כמעט) בעל הקרקע. הוא לא יהיה זקוק למינהל כאשר ירחיב את דירתו וגם לא כאשר ימכור את הקרקע לאזרח ישראלי. אך אם ירצה למכור את הקרקע לאזרח זר, הוא יצטרך את אישור המינהל.

מרבית חברי הוועדה חוששים שסעודים או פלשתינים ישתלטו על אדמות המדינה, ולכן לא הסכימו למכירה מלאה (100%) אלא רק ל-99%. אבל זה חשש בלתי מבוסס. (דרך אגב, יש בקרבנו 20% ערבים, והם יהיו זכאים לקנות הכל - בלי שום מגבלה). ואם סעודים עשירים ירצו לקנות כאן קרקע - שייקנו. שיכניסו לכאן מיליארדי דולרים שיפתחו את המשק. הרי המדינה יכולה תמיד, עם מאות חוקיה, למנוע כל שימוש לא ראוי בקרקע, ואפילו להלאים את הקרקע בכל רגע שתחפוץ. בישראל יש כיום 7% קרקע פרטית. האם שמעתם פעם על סעודים עשירים שהשתלטו על אותה קרקע?

לכן רצוי, שכמו כל נכס אחר, גם הקרקע תהיה פרטית ב-100%. עבר זמנה של חכירה כנסייתית. מוטב בעל בית מחוכר. כלכלה מודרנית עובדת על קניין פרטי ועל חופש פעולה, שהם תנאים הכרחיים לפיתוח, צמיחה והורדת האבטלה.