החלטה 979 קובעת את זכויותיהם של חוכרים בקרקע חקלאית בכל סוגי ההתיישבות החקלאית. ההחלטה מגדירה את השטחים שבהם רשאי החוכר החקלאי לבנות ("חלקת הבנייה"); את סוג והיקף זכויות הבנייה בשטחים אלה - למגורים, למבני משק ולתעסוקה; את התמורה על הזכויות האמורות, וכן קובעת הוראות בדבר אפשרויות ההעברה של הזכויות.

מזוז: "חרף היותה של החלטה 979 רפורמה מרחיקת לכת, שביסודה שינוי במדיניות המינהל, ומשמעויותיה רחבות היקף - הליך קבלת ההחלטה לא לווה על ידי צוות מקצועי. זאת, במיוחד כאשר החלטה חורגת מהמלצות ועדת מילגרום, שגובשו לאחר דיונים ממושכים בוועדה מקצועית בין-משרדית, ואשר, כאמור, אומצו על ידי הממשלה. עקב כך גם בולטת בחסרונה תשתית מקצועית עובדתית ודברי הסבר מפורטים למרכיביה השונים של ההחלטה". מסיבה זו, קובע היועץ כי יישום ההחלטה, בנוסחה זה, משמעותו הפיכת יישובים חקלאיים ליישובים רגילים בעלי נדל"ן סחירים, הניתנים למכירה, השכרה או כל עסקה אחרת - תוך ניתוק הזיקה לעיסוק המתיישב בחקלאות.

ההחלטה, המאפשרת לבעל הנחלה במושב להשכיר לגופים מסחריים חיצוניים את המבנים בנחלה המיועדים לשמש לתעסוקה, מהווה גם פריצה של דו"ח קדמון. דו"ח זה - תכליתו לאפשר למתיישב החקלאי שטח לעיסוקו העצמי, ולא ליצור מלאי חדש של שטחי תעסוקה סחירים - אושר בממשלה ובמוסדות התכנון.